גללים בני 3000 שנה מגלים: כיצד שינה האדם לטובה את הסוואנה
*”זהו שינוי פרדיגמה דרמטי. עד כה התפיסה הייתה שפעילות רועים בסוואנה הייתה שלילית ופגעה במערכת האקולוגית והנה אנחנו מוצאים שדווקא הפעילות האנושית הזו שנמשכת כבר אלפי שנים היא זו שתורמת ליצירת ‘איים ירוקים’ שמעשירים ומגוונים את המערכת האקולוגית”, אמרה פרופ’ רות שחק-גרוס, מהחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה, השותפה למחקר שפורסם בכתב העת היוקרתי NATURE*
רועי צאן בסוואנה האפריקאית מכנסים את העדרים שלהם באותם מקומות זה למעלה מ-3000 שנים, ובכך תורמים להעשרת הקרקע וליצירת משטחים ירוקים ועשירים בעשב בעל ערך תזונתי גבוה, כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת היוקרתי NATURE על ידי צוות בינלאומי, הכולל שותפה מאוניברסיטת חיפה. “זהו שינוי פרדיגמה דרמטי. עד כה התפיסה הייתה שפעילות רועים בסוואנה הייתה שלילית ופגעה במערכת האקולוגית והנה אנחנו מוצאים שדווקא הפעילות האנושית הזו שנמשכת כבר אלפי שנים היא זו שתורמת ליצירת ‘איים ירוקים’ שמעשירים ומגוונים את המערכת האקולוגית”, אמרה פרופ’ רות שחק-גרוס, מהחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה, השותפה למחקר.
הנוף המוכר לכולנו של הסוואנה האפריקאית הוא של קילומטרים רבים של מרחבי עשב בהם פזורים בדלילות עצים או שיחים. הקרקעות באזורים אלו ידועות במיעוט נוטריינטים ובעשבייה בעלת ערך תזונתי שבד”כ אינו גבוה, כאשר נדידת עדרי אוכלי עשב (דוגמת הגנו והזברה) קשורה בחיפוש אחר אזורי מרעה עשירים בעשב בעל ערך תזונתי גבוה. אלא שמסתבר שבתוך אותם מרחבי עשב, פזורים באופן שנראה אקראי “איים ירוקים” – אזורים ברדיוס של כמאה מטרים שהינם עשירים בעשבייה מגוונת, בעלת ערך תזונתי גבוה. מתברר שב”איים” הללו ניתן למצוא אתרים ארכיאולוגיים בני כמה אלפי שנים וכן יישובי רועי בקר וצאן מודרנים (מסאי). המחקר החדש מצא כי האתרים הארכיאולוגים היו גם הם אתרי יישוב של רועים, מהתקופה הניאוליתית של מזרח אפריקה.
במחקר הנוכחי, אותו הובילה פרופ’ פיונה מרשל מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, ביקשו החוקרים לרדת לעומקם של אותם “איים ירוקים” – תרתי משמע. לשם כך הם ביצעו חפירות ארכיאולוגיות בחמישה אתרים שנמצאים ב”איים ירוקים” וזיהו כלי אבן, קרמיקה ושרידי עצמות בקר וצאן שגילם נע בין 3700 ל-1550 שנה לפני זמננו. בכדי להבין מה היה סוג הפעילות האנושית באתרים הללו נכנסה לתמונה שיטה חדשנית שפיתחה פרופ’ שחק-גרוס, שמאפשרת בשיטות מיקרוסקופיות וכימיות לקבוע האם יש בשכבות העתיקות עדויות לגללי חיות, ובכך לקבוע שהאתרים אוכלסו ע”י רועים בתקופה הניאוליתית. “ראינו בבדיקות שהעפר המרכיב את האתרים – עד לעומק זמן של 3000 שנים– מכיל שרידי גללי חיות משק. בהמשך נבדקו מינרלים בשכבות העפר העתיקות ונמצא שהן עשירות במיוחד בזרחן וחנקן, אשר נוכחותם תורמת לצימוח עשבייה בעלת ערך תזונתי גבוה. כלומר, הסיבה המרכזית לפוריות של אותם אזורים בסוואנה, אותם “איים ירוקים”, היא נוכחות שרידי גללי חיות המשק של הרועים הקדומים”, אמרה ד”ר שחק-גרוס.
החוקרים מציעים כי רועי הצאן שלפני אלפי שנה החלו לכנס את העדרים שלהם בנקודות אקראיות, בסוואנה שהייתה מורכבת בעיקר ממרחבי העשב המנוקדים בעצים ושיחים, תרמו לגוון והעשרת המערכת האקולוגית הזו. הגללים של העדרים, העשירים בזרחן וחנקן, דישנו את הקרקע והפכו אותה לפורייה. לאחר נטישת היישובים האזור הפך ל”אי ירוק” בעל עשבייה מזינה במיוחד ומשך אליו הן עדרי חיות בר והן רועים על עדריהם, כך שבמשך עשרות, מאות ואף אלפי שנים שבים עדרים ורועים לאותן נקודות. עקב כך אזורים אלו ממשיכים להיות מועשרים בהתמדה בגללים ובמינרלים ואינם מתדלדלים לאורך הזמן. “במחקר אנחנו מראים שהמשוב החיובי הזה, שעיצב למעשה את הנוף של הסוואנה כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, הוא לפחות בן 3000 שנים. זה גורם לנו להבין שלפעילות האנושית, לפחות בכל מה שקשור לאזורים שאנחנו חקרנו, יש השפעה חיובית ובונה, בניגוד לדעות מוקדמות אשר גרסו כי פעילות הרועים בסוואנה הינה מזיקה”, סיכמה פרופ’ שחק-גרוס.
