דו”ח חדש מצביע שוב על המגמה: אי-שוויון בבריאות בישראל

מינהל תכנון אסטרטגי וכלכלי במשרד הבריאות פירסם את הדו”ח השנתי החמישי בנושא “אי-שוויון בבריאות וההתמודדות עמו 2014”, לקראת כנס שנתי בנושא שיתקיים השנה בעיר אשדוד. על פי הפרסום אותו ערכו ד”ר אמה אברבוך ושלומית אבני ממשרד הבריאות מתברר כי קיימים פערים במדדים חברתיים-כלכליים, פערים בבריאות ופערים בכ”א ותשתיות, לצד פירוט של פעולות ופעילויות של משרד הבריאות, קופות החולים ובתי החולים להתמודדות עמם:

פערים חברתיים-כלכליים בחברה הם היצרנים העיקריים לפערים בבריאות. כבכל שנה, גם בדו”ח זה מובאים נתונים אודות פרמטרים חברתיים שיש להם השפעה על בריאות:

• ממדי העוני נותרו דומים לאלה שנרשמו בשנים האחרונות והראו כי כחמישית מהמשפחות (19.4% ב-2012) היו עניות, וכן כרבע מהנפשות (23.5%) וכשליש מהילדים (33.7%).
• מקומה היחסי של ישראל בשיעור העוני וכן במדד הג’יני (לאי-שוויון בהכנסות), מחריף בהשוואה למדינות ה- OECD, כאשר המדידה נעשית לאחר לקיחה בחשבון של תשלומי העברה ומיסים.
• ע”פ הסקר החברתי של למ”ס 13% מהזקוקים לטיפול רפואי ויתרו עליו בשל קשיים כלכליים (כ- 363.1 אלף איש), 11% ויתרו על תרופות מרשם (כ- 358.9 אלף איש), ו-42% ויתרו על טיפולי שיניים (כ- 1.4 מיליון איש). בקרב מוותרים על תרופות, נמצא כי בשכבת בעלי הכנסה נמוכה ביותר (עד 2,000 ש”ח) שיעור המוותרים עומד על 25%, זאת לעומת 11% מהזקוקים לתרופות במשקי בית עם ההכנסה בין 2,001 ל- 4,000 ש”ח לנפש. בקרב בעלי הכנסה לנפש 4,000 ש”ח ומעלה, שיעור המוותרים הסתכם ב- 2.7%. שיעור המוותרים על הטיפול הרפואי בקרב בלתי מועסקים גבוה פי שניים מהשיעור בקרב מועסקים (23.7% ו-10.1% בהתאמה).

בהתייחס לפערים בבריאות ובשירותי בריאות נמצא כי:

• תוחלת חיים הגיעה ל- 81.0 ו- 84.3 בגברים ובנשים יהודיים (בהתאמה), ול- 78.0 ו- 80.9 בקרב גברים ונשים ערביים (בהתאמה). העלייה המשמעותית נרשמה בקרב גברים ערבים (מ- 76.9 בשנת 2012 ל- 78.0 בשנת 2013).
• שיעורי תמותה כלליים מתוקננים לגיל ל- 1,000 תושבים בשנת 2012 הסתכמו ב- 6.0 בקרב גברים, ו- 4.4 בקרב נשים בקרב גברים יהודיים ואחרים בכלל הגילאים, עמד על 5.8 ובקרב נשים יהודיות ואחרות על 4.3. בקרב האוכלוסייה הערבית באותה השנה שיעור התמותה הסתכם ב- 7.6 בקרב גברים ו- 5.7 בקרב נשים.
• בשנת 2013 שיעור תמותת התינוקות עמד על 3.4 ל- 1,000 לידות חי. בקרב יהודים ואחרים השיעור הסתכם ב- 2.5, ובקרב הערבים ב- 6.3 (למ”ס, 2013). ישנם גם הבדלים בין מחוזות בשיעורי תמותת תינוקות; על רקע ירידה בשיעור תמותה במחוזות ביחס לתקופה הקודמת בולטת עלייה קלה בשיעור תמותת תינוקות במחוז הצפון.
• 52% מהילדים היהודים מבצעים ביקורות תקופתיות אצל רופא השיניים (גם כשאין בעיות), לעומת 23% מהילדים הערבים. גם בהשוואה בין אוכלוסיות ע”פ מצב כלכלי והשכלה, ערבין מבצעים פחות בדיקות תקופתיות אצל רופא שנים.
• ביישוב ממעמד חברתי-כלכלי גבוה כשליש ממתינים חודש ומעלה לרופאים יועצים בקהילה (בעלי מומחיות שכיחה ולא שכיחה). לעומת זאת ביישובים ממעמד חברתי-כלכלי בינוני ונמוך שיעור גבוה יותר ממתינים כך לבעלי מומחיות שאינה שכיחה. ההבדלים בשיעור הממתינים חודש ומעלה לפי מומחיות שכיחה ושאינה שכיחה בולט אף יותר לפי מדד פריפריאליות: ביישובים מרכזיים שיעור הממתינים חודש ומעלה למומחים לא שכיחים הוא 38% לעומת 56% הממתינים כך בפריפריה.

במסגרת מרכז הידע בנושא אי-שוויון שהקים מינהל תכנון אסטרטגי וכלכלי במשרד הבריאות, במכון גרטנר, מדווחים, בין היתר, הפערים הבאים:
אוכלוסי המגזר הערבי:

• רבע מהערבים מעשנים מעל חפיסה ביום לעומת חמישית בקרב היהודים;
• שיעור הערבים המדווחים שאינם מבצעים כלל פעילות גופנית בשעות הפנאי גבוה באופן משמעותי מהשיעור בקרב יהודים ואחרים- 70% לעומת 48%, בהתאמה;
• שיעור הערבים המתחסנים נגד שפעת כיום נמוך במידה ניכרת משיעור היהודים- 16% לעומת 24.6%, בהתאמה. שיעור הערבים בקבוצת הגיל 65+- לגביה יש המלצה לחיסון נגד שפעת נמוך באופן מובהק בהשוואה ליהודים- 41.7% בערבים לעומת 59.3% ביהודים, בהתאמה.

בעלי הכנסה נמוכה:

• הסיכוי לביצוע בדיקת סקר לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס היה גבוה פי 1.5 אצל אנשים בעלי הכנסה גבוהה בהשוואה לבעלי הכנסה נמוכה;
• שיעור המעשנים כיום בקרב גברים ונשים שדווחו שאינם מצליחים לעמוד בהוצאות החודשיות היה פי-2 לערך משיעורם בקרב מדווחים שאמרו שהם יכולים לעמוד בהוצאות אלה ללא כל קושי- 44% לעומת 20%, בגברים, ו-28% לעומת 15%, בנשים.
• בהשוואה לבעלי הכנסה ממוצעת לנפש נמוכה (<2,000 ש”ח), לבעלי הכנסה גבוהה הסתברות גבוהה ב-43-46% לעסוק בפעילות גופנית על פי ההמלצות או מעבר לכך.

בלתי מועסקים ושאינם משתייכים לכח העבודה:

• בקרב גברים, השיעור הגבוה ביותר של מעשנים כיום נמצא אצל הבלתי מועסקים והנמוך ביותר בקרב מי שאינם משתייכים לכוח העבודה- 52% לעומת 23%, בהתאמה.
• שיעור גבוה יותר בקרב האנשים שאינם משתייכים לכוח העבודה מדווחים על כך שאינם עוסקים כלל בפעילות גופנית בשעות הפנאי, לעומת מי ששייכים לכח העבודה אך אינם מועסקים וכן בהשוואה למועסקים- 59%, לעומת 54% ו-49%, בהתאמה.