פרק מתוך הספר-מחשבות שבלב- משמעות החיים, הוית הטבע, אמת, חסר ואמונה
חלק שלישי- מתוך פרק י”ג מתוך הספר “מחשבות שבלב- משמעות החיים, הוית הטבע, אמת, חסר ואמונה “. מאת: פרופסור אבשלום מזרחי . הוצאת אופוס, 2014
האושר בראי היהדות
גם היהדות מתייחסת לאושרו של האדם.
ביהדות חיים בשמחה הם ערך עליון ביותר, ושמחה היא מנדבכיו העיקריים של האושר. עבודת השם בשמחה היא מקור לאושר. על כך ניתן להבין ממה שמצינו בספר דברים (כח, מז) “תחת אשר לא עבדתָּ את ה’ אלֹהיך בשמחה”.
מכיוון שלאושר פנים רבות, הרי כאשר חייו של האדם אפוּפים בשלווה וברוגע, גם האושר הוא מנת חלקו. כיווּן חשיבה זה ניתן לראות במה שנאמר בספר מלכים א’ (ה, ה) “וַיֵּשב ישראל לבֶטַח איש תחת גפנו ותחת תְּאֵנָתוֹ מדן ועד באר שבע”.
אדם מדוּשן ורענן גם הוא מוגדר על ידי רבים כאדם שהאושר שוכן במעונו. על כך מצינו שתי מובאות מעניינות הכוללות שתי מילים אלה:
“עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ” (תהלים צב, טו). מניתוח פסוק זה ניתן להבין שכאשר אדם מגיע לשֵׂיבָה טובה, אז הוא זוכה לחוש את מלוא האושר שזכה לו. ראייה זו תואמת את הגוּתם של מספר פילוסופים כאריסטו.
בתפילת ערבית לשבת, המתפלל פורשׂ לפני הקדוש-ברוך-הוא את נפלאותיו שבזכותן הוא מרעיף קדושה על עם ישראל שהוא “עַם מְדֻשְּׁנֵי עֹנֶג”. ועוד בהמשך לתפילה זו, מבקש המתפלל מהאלוהים שיזַכֶּה אותו בחיים טובים, יטהר את לבבו, ועוד בקשות אשר את כולן ניתן לכרוך בבקשה אחת — בקשה לזכות באושר — להיות מְדֻשַּׁן עֹנֶג.
וזו נוסח התפילה:
ברוך אתה ה’ אלוהינו ואלוהי אבותינו אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב, האל הגדול הגיבור והנורא אל עליון קונה ברחמיו שמים וארץ גומל חסדים טובים וקונה הכל. מָגן אבות בדברו. מְחַיֶּה מתים במאמרו. המלך הקדוש שאין כמוהו. המניח לעמו בשבת קדשו כי בם רצה להניח להם. לפניו נעבוד ביראה ופחד ונודה לשמו בכל יום תמיד. מעון הברכות אדון השלום מברך השביעי ומקדש השבת. ומניח בקדושה לעם מְדֻשְּׁנֵי עֹנֶג, זכר למעשה בראשית.
אלוהינו ואלוהי אבותינו רצה נא במנוחתנו. קדשֵׁנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך ושמח נפשנו בישועתך ושַׂבְּעֵנוּ מטובך וטהר לבנו לעָבדך באמת והנחילֵנו באהבה וברצון שבתות קדשך. וינוחו בם כל ישראל אוהבי שמך. ברוך אתה ה’ מקדש השבת.
הרמח”ל בספרו “מסילת ישרים” טוען, ש”האדם לא נברא אלא להתענג על ה’ ולֵהָנות מזיו שכינתו”. כל אלה מהווים למעשֶׂה את התשתית לאושרו של האדם המאמין. על פי דעת הרמח”ל, ככל שרמתו הרוחנית של האדם גבוהה יותר, כך הוא נהנה יותר מדברים בעלי שאר רוח גבוהים יותר. בכך הוא “משדרֵג” את אושרו. כאשר אדם מצוי ברמות רוחניות גבוהות יותר הוא מנתק את עצמו מהַבלי העולם הזה שאינם מובילים לאושר.
תורת משה משולה ל”עץ חיים”. על פי המובא בתנ”ך מי שמאמין בדת משה, מעמיק בלימוד התורה ומקיים את מצווֹתיה, הוא האדם המאושר. על כך מצינו בספר משלי (ג, יח): “עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר”.
