פרק מתוך הספר-מחשבות שבלב- משמעות החיים, הוית הטבע, אמת, חסר ואמונה
חלק שני- מתוך פרק י”ג מתוך הספר “מחשבות שבלב- משמעות החיים, הוית הטבע, אמת, חסר ואמונה “. מאת: פרופסור אבשלום מזרחי . הוצאת אופוס, 2014
גישות פילוסופיות העוסקות באושר
מכֵּיוון שלפנינו תחום נפשי-רוחני שאין לו גבולות מוגדרים, ניתן להבינו ולעמוד על הווייתו מזוויות שונות. פילוסופיות שונות עוסקות במהוּת האושר ובמשמעותו.
להלן כמה זוויות מעניינות בפסיפס הפילוסופיות העוסקות באושר:
כל הפילוסופים העוסקים באושר טוענים שהאושר הוא מטרה אשר כל אדם בעולם חותר אליה. זה היה עוד מקדמת דנא, קיים גם בימינו וכך יהיה גם בעתיד.
אריסטוֹ, מגדולי הפילוסופים היוונים, טען שהאושר הוא המטרה העליונה בחיי כל אדם. להבנתו של אריסטו, האדם הבוגר והחכם זוכה לאושר בהגיעו לזִקנה. אריסטו בהגותו טוען שלאושר יש ערך רק אם בכל מהלך חייו היה האדם מאושר.
אפּיקורוס — פילוסוף יווני אחר — מתייחס לערכו של האושר. להבנתו, ידידות, חירוּת ושלווה הן הגורמים העיקריים המובילים לאושר.
הפילוסוף האנגלי ג’רמי בנת’ם (חי במאה השמונה-עשרה) טען שהמטרה המוסרית העליונה המנסרת בחלל חיי האדם היא להביא כמה שיותר אושר לאדם. המוסריות, להבנתו של בנת’ם, היא מהערכים העליונים אשר מולידים אושר וחיים בריאים לכל אדם.
ג’ון סטיוארט מיל — ממשיך דרכו של ג’רמי בנת’ם — רואה גם הוא באושר מטרה עליונה שהאדם צריך לחתור אליה. להבנתו של מיל, כאשר האדם מאושר רמת המוסר של מעשיו היא מהגבוהות ביותר ואז התנהלותו עם עצמו ועם הסובבים אותו היא על דרך האתיקה והמוסר האידיאליים. להבנתו של מיל יש רמות שונות של אושר: יש גבוהות ויש נמוכות יותר.
