חקלאות אורגנית טבעונית

הקדמה
יש בעולם מספר שיטות של חקלאות אורגנית. יש חקלאות אורגנית רגילה, בה משתמשים לשם הגברת פוריות הקרקע בקומפוסטים העשויים מזבל של בעלי חיים ומעט קמחי סלעים. בשיטה זו, כמו גם בשיטות האחרות של החקלאות האורגנית, לא משתמשים בזבלים כימיים ובחומרי ריסוס והדברה , חוץ מאשר אלו המורשים ע”י ארגון החקלאות הבינלאומי, שהם חומרים כאלו הם או חומרים צמחיים, או מינרלים כמו גופרית.

שיטה נוספת היא השיטה הביודינמית לפי רודולף שטיינר. בשיטה זו יש דרך מיוחדת להכנת קומפוסט ויש שימוש בתמציות של צמחים מסוימים, כמו למשל סרפד, לשם העשרת אוכלוסיית המיקרואורגניזמים שבקרקע. שיטה נוספת, שתסקר פה, היא שיטת החקלאות האורגנית הטבעונית. מאחר ולפי השיטה הטבעונית אנשים לא אוכלים שום מוצר מזון מן החי, גם לא ביצים ומוצרי חלב, הנוקטים בשיטה זו פיתחו שיטת חקלאות בה אין שימוש בזבלים של בעלי חיים. מעשירים את הקרקע רק בפסולת של צמחים, באצות ים וקמחי סלעים. מאמר זה יסקור בפרטים את השיטות של חקלאות כזו.

כללים בסיסיים
ככל הניתן, יש להשתמש בשיטת אי-פליחה – לא לעדור ולא לחרוש את הקרקע. בקרקע הנתונה באי-פליחה יש עולם עשיר ביותר של מיקרואורגניזמים ויצורים נוספים שוכני קרקע שמפרקים שאריות של חומר אורגני. בדרך זו הם יוצרים חומרי הזנה לצרכי הדור החדש של הצמחים ובמקביל שומרים על משטר של אוורור בקרקע. למעשה, בשטחי בור המצויים באזורנו, בדרך כלל עשבים נובטים עם הגשם הממשי הראשון, צומחים בחורף, פורחים ויוצרים זרעים ולאחר מכן, עם בוא הקיץ, הם מתייבשים. כך, הצמחים החד-שנתיים עומדים יבשים עד הגשם בסתיו. כאשר יש גשמים ורוחות, הצמחים נופלים על הקרקע, מתחילים להירקב עקב הלחות ופעולת מיקרואורגניזמים מפרקי חומר אורגני וכך הם שומרים על פוריות הקרקע. בשטחים שאינם מעובדים על-ידי בני אדם, פוריות הקרקע נשמרת כך מאז בריאת העולם וראשיתו של עולם הצומח. בתהליך זה משתתפים גם בעלי חיים רבים, מרביתם קטנים, כמו שלשולים (תולעי גשם), כדרוריות, נמלים וכן פיטריות ובקטריות. כולם מפרקים חומר אורגני.
חקלאי או גנן מגדל צמחים ואת היבול הוא משווק. כך, פוחתת והולכת הכמות של חומרי הזנה לצמחים, אלא אם כן יש דאגה להחזירם. בשיטת אי-הפליחה יש דרכים להחזיר את פוריות הקרקע, דרכים שידונו בהמשך. דרך אחת כזאת היא חיפוי. באי הפליחה, החומר האורגני מתפרק יותר לאט, אם יש רצון לשמור על פוריות הקרקע בשיטת הפליחה, צריכים להוסיף יותר חומר אורגני. זוהי טרחה נוספת, אבל גם העיבוד של הקרקע בדרך של פליחה כרוך בהשקעה רבה של אנרגיה, אם בעבודת ידיים ואם בדלקים הנצרכים על-ידי מכשירים חקלאיים.
עיבוד הקרקע חושף אותה לסחיפה. יש אזורים בהן הקרקע איבדה את פוריותה והפכה למידבר, שוב אין היא יכולה לתת יבולים כלשהם, בגלל סחיפת מים או רוח שהתאפשרו בקרקע מעובדת. בשיטת אי פליחה או חיפוי, דרך עוד יותר מתקדמת, הסחיפה לא קיימת.
בקרקע מעובדת יש יותר צמחי בר מאשר בשטח של אי-פליחה. העיבוד מעלה אל פני הקרקע זרעים שהיו יותר בעומק. הם נובטים וכך יש יותר עבודת עישוב.

ובכן, מהן החלופות לעיבוד?
חיפוי. אם השטח נקי יחסית מעשבים, שיטה טובה היא להניח מדי שנה חיפוי צמחי, לפחות בעובי של 5 ס”מ. באדמות דלות, רצוי להניח חיפוי נוסף כאשר החיפוי הראשון מתפרק ויש לשמור על עובי שכבה של 5 ס”מ בקביעות. ככל שפוריות הקרקע עולה, יש אפשרות להניח שכבת חיפוי דקה יותר כדי לשמור עם פוריות הקרקע. בשיטה זו דרושה כמות התחלתית רבה של חומר צמחי.
בשטח הנגוע בעשבים קשי שליטה, כמו יבלית או דורת ארם-צובא בארץ, חסידי שיטה זו ממליצים לעשות חיפוי צמחי ועליו שכבה של קרטונים או נייר עיתון, אבל כזה עם מינימום של צבעים. אם משקים את השטח בטפטוף, חיפויים כאלו יהיו מאוד יעילים. בשטח המושקה בהמטרה הם יתפרקו מהר יותר. חסידי שיטה זו ממליצים גם על חיפוי עם אריגים מתפרקים כמו שקי יוטה.
הוספת חומר אורגני. כדי לשמור על פוריות הקרקע בשיטת החקלאות האורגנית הטבעונית, יש להוסיף בשטח החקלאי עד כמה שיותר חיפוי צמחי. כל צמח יתפרק בסופו של דבר. אין סיבה לשרוף חומר אורגני אלא רק אם הוא נושא מחלות צמחים שיכולות לעבור לגידול הבא. יש אפשרות לאסוף חומר אורגני הכולל שיחים וענפי עצים שקוצצו על-ידי שכנים ולהניח אותם על הקרקע. על מנת להגדיל את כמות החנקן הדרושה לפירוק חומר צמחי גס, רצוי להוסיף לחיפוי קיטניות או סרפדים שהם צמחים עשירים בחנקן, אצות ים או דשא צעיר שקוצץ.
אצות ים . אצות ים חשובות במיוחד. כל הזמן, גשמים עזים גורמים לסחף קרקעות ולשטיפה של מינרלים למעמקי הקרקע. בסופו של תהליך, מינרלים כאלו מוצאים את דרכם אל הים. בצמחי יבשה ניתן למצוא בסביבות 30 מיני מינרלים – באצות ים שבעים. שימוש מבוקר באצות עשוי להעשיר במידה רבה את פוריות הקרקע, לשפר את הערך התזונתי של התוצרת המגודלת ולעזור לבריאותם של האוכלים מזונות צמחיים שגודלו באדמה אותה זיבלו עם אצות. בעבר גידלתי עצים וירקות בשטחים שזובלו עם אצות ים ולידם, באותו שטח, בלי אצות. עצי אפרסק שזובלו עם אצות לא קיבלו חילדון בעלים לקראת הסתיו ועליהם נשרו חודש וחצי מאוחר יותר. ירקות צמחו צמיחה נמרצת יותר. אפילו השקיה במי ים מדוללים חלק אחד על 15 חלקים מים מתוקים, תורמת רבות לשיפור הצמיחה ולערך התזונתי של הצמחים. אחרי השקיה כזו, חשוב להשקות עם מים מתוקים כדי למנוע עקה מן הצמחים. צמחים מבוגרים לא סובלים מטיפול כזה. נבטים יכולים להראות התחלה של סימנים של קיפול העלים כפי שקורה בצימאון של הירקות. השקיה עם מים מתוקים תשפר מיד את מצבם. מי שגר קרוב לים יכול לאסוף אצות ולפזר אותן בגינה, בזהירות. עודף אצות יכול לגרום זמנית להמלחת הקרקע. מצויים למכירה גם תכשירים נוזליים של אצות ים, אותם יש לדלל במי ברז לפי הנחיות היצרן. המינרלים שבאצות, כולל היודן שבהן, מאוד חשובים לבריאות.
אדמת עלים. מתחת לעצים יש שכבות של רקבובית, עלים שנשרו מן העצים והתפרקו. זוהי אדמת עלים. ככל שהיא מפורקת יותר עד למצב של רקבובית, כך היא תספק יותר חומרי הזנה לצמחים. זיבול עם כמויות גדולות של אדמת עלים, כחיפוי לאדמה או בתוך פירמידות הצמיחה, עשוי להביא את הירקות לידי שיא הצמיחה שלהם. עם זיבול כזה, כוזברה הגיעה אצלי בגינה לגובה של 2 מטרים ומלוכיה לגובה של מעל 3.5 מטרים! אפילו אדמת עלים שמתחת לשיחי לנטנה טובה, אבל יש להקפיד ולעקור נבטים שלה. אין להשתמש באדמת עלים שמצטברת מתחת לעצי חרוב – יש בה חומרים מעכבי צמיחה. אדמת עלים שהצטברה מתחת לעצי קזוארינה, ברושים ואפילו אורנים, טובה. מחטי אורן מעלים את החומציות של האדמה, אבל בארץ, האדמות בסיסיות כך שלא יהיה נזק ממחטי אורן. אפשר להכין קומפוסט משאריות גן ושאריות מטבח. אם יש צמחים ששורשיהם נגועים בנמטודות, אסור לשלב את שורשים בקומפוסט.
זבל ירוק. קיטניות אוגרות חנקן מן האויר בעזרת בקטריות היושבות על שורשיהן. לכן, גידול של קיטניות, קצירתן והשארתן כחיפוי יעשיר את הקרקע בחנקן שלעיתים קרובות חסר לצמחים, בייחוד לירקות עלים.

מי זבל מעולם הצומח. מי שרוצה להוסיף חומרי צמיחה לירקות בשעת גידולם, יכול לקחת מיכל, למלא אותו בעשבים ובמים. אחרי שבוע עד שבועיים, הצמחים יתפרקו. תמיסה כזו יש לדלל חלק אחד על 10 חלקים מי ברז ולהשקות איתה צמחים.
לוחמה ביולוגית. מיצויים של שום, עלי קמומיל וגם צמחי תבלין נוספים עשויים לדחות או לקטול חרקים מזיקים. מומלץ גם לגדל גדר חיה מסביב לשטח החקלאי. שם ישכנו ציפורים אוכלות חרקים העוזרות לניקוי הצמחים מזחלים שונים. לגביע בקרה ביולוגית על מזיקים שונים יש להיועץ בבעלי מקצוע.

גידול ירקות בפירמידות או סוללות צמיחה
זוהי שיטה חדשה, פרי המצאתי ועליה הוגשה בקשת פטנט. אין היא בהכרח שיטת חקלאות אורגנית טבעונית, אבל אני מגדל בשיטה זו צמחים ללא כל דישון כימי וגם ללא הדברת מזיקים ומחלות כלשהי. בשיטה זו, בונים פירמידה של 3 או 4 דפנות. כל דופן בנויה ממבנה קשיח שמעצב את צורתה, ועל מבנה זה פורשים שתי רשתות או בד חקלאי, לא שחור שעלול לשרוף את השתילים. המרחק בין שתי הרשתות הוא כ-15 ס”מ. במרווח זה ממלאים מצע גידול, שהוא תערובת של 50% או מעט יותר אדמה והשאר קומפוסט, טוף וולקני, כבול, קמח בזלת ואפשר לערבב במצע זה גם אפר של עצים. אחרי שמרכיבים את הדפנות נוצרת פירמידה חלולה במרכז, כמו הר געש. את המרכז הזה ממלאים בעשבים, עלי עצים, אדמת עלים, שאריות מטבח וקומפוסט. לא חייבים להכניס לשם אדמה. ממלאים את החלל הפנימי הזה עד 3/4 גובהו והשאר נשאר ריק – בו שופכים את אשפתות המטבח. כך, יש לנו מבנה שהוא מתקן צמיחה וקומפוסטר במשולב. מתקן דומה לזה אפשר לבנות בצורת קונוס או סוללה ארוכה. המשותף לכל הדגמים הוא שבכולם יש מצעי גידול מבחוץ וחלל פנימי בו מכניסים שאריות אורגניות מכל הסוגים.
ניתן להשקות את הפירמידות או הסוללות עם צינורות בהן מוטבעות טפטפות שיהיו בתוך המצע, עם טפטפות נקודה מתפצלות מבחוץ. אסור למלא את הדפנות ולא את המרכז בקומפוסט בלבד, זה ישרוף את השתילים.
בשיטה זו, ירקות, תבלינים ואפילו שתילי גפן יושבים על מצע עשיר מאוד וצמיחתם נמרצת ביותר, לאין ערוך יותר חזקה מזו של ירקות שמגודלים בערוגות בחקלאות הרגילה או האורגנית.

* האמור במאמר זה אינו בגדר ייעוץ או מרשם רפואי אלא מידע שהופיע בעיתונות מדעית או ברשת האינטרנט. על מי שנזקק לטיפול, יש לפנות לרופא או תזונאי, בהתאם למצבו.

מאת: ד”ר מרדכי הוכברג Ph.D, תזונאי. מתוך כתב העת “תזונה פלוס”. לרכישת מנוי, התקשרו 08-9407466