חביון והתבגרות

חביון והתבגרות חלק 5 מתוך הפרק השמיני מתוך הספר- “ידי אור – מדריך לריפוי באמצעות שדה האנרגיה האנושי” מאת ברברה אן ברנן. הוצאת מרקם

חביון
במשך תקופת החביון, בין גיל שבע לתקופת ההתבגרות, בנוסף להתפתחות הצ’קרה השלישית מתפתחים תפקודים שכליים נוספים. בתקופה זו נוסף להילה עוד מן הצבע הצהוב השכלי. אמנם צ’קרה זו פותחת את האנרגיות השכליות, והילד לומד בבית-הספר, אך האנרגיות השכליות משמשות בעיקר לפיתוח חיי הדמיון שלו. כאן באים לידי ביטוי דחפים תכליתיים עמוקים וקשרים להתפתחות הארוכה של האנושות בעבר. הילד הופך לראש שבט אינדיאני, לנסיך, לסוּפרמֵן. אלה הם דחפים אידאליסטיים עמוקים, החושפים את כמיהתה של הנשמה, וסביר מאוד להניח שהם נוגעים למשימת העולם של הנשמה.

בתוך תבניות ארכיטיפיות אלה ניתן למצוא את הכמיהות הרוחניות העמוקות של העצמיות, את המטרות והשאיפות, כפי שהן באות לידי ביטוי באיכויות המוחצנות בשעת משחק בחצר הבית או במגרש המשחקים של בית הספר. זאת התקופה שבה שלושת המרכזים הראשונים – הפיסי, הרגשי והשכלי, השייכים למישור הארצי – מגיעים למצב של פעולה משותפת, כדי לבטא את השלב הראשון של התגשמות הנשמה.

התבגרות
האתגר בגיל ההתבגרות, כמו בכל שלבי הצמיחה, הוא למצוא את העצמי ולהישאר נאמן לו דרך כל תהפוכות השינויים הפיסיים והרגשיים, הגעגועים המתוקים והדחיות המכאיבות.
כאשר הילד מתקרב לבגרות מינית, מתחילים להתרחש שינויים גדולים בכל הגוף ובשדה האנרגטי הסובב אותו. עוד מן הצבע הירוק נוסף להילה ולמרחב האישי של הילד. אותו המרחב מתמלא ב”רטטים” של החברים. עם פתיחתה של צ’קרת הלב לרמות חדשות של רגש, ועם התעוררות הארוטיקה והאהבה העולות מתוך מעמקי הנפש, מתמלא השדה בגון-הוורד היפהפה. יותרת המוח (צ’קרת העין השלישית) נכנסת לפעילות, והגוף מתחיל להבשיל ולהפוך לגוף של בוגר.
כל הצ’קרות מושפעות משינויים אלה. תדרי-רטט חדשים וגבוהים אלה מתקבלים לפעמים בברכה, ובמקרים אחרים הם מתקבלים בתיעוב, כיוון שהם מביאים עמם געגועים חדשים ופגיעוּת חדשה שהמתבגר טרם חווה. לעתים מופרע השדה כולו והצ’קרות יוצאות לגמרי מאיזון, בעוד שברגעים אחרים הכול זורם בהרמוניה. כך עובר המתבגר שינויים אדירים של מציאות רגשית, ופעולותיו מבטאות ערבוביה זו. ברגע מסוים הוא ילד, ובמשנהו הוא בוגר.

כעת המתבגר חוזר על כל שלבי הצמיחה שחווה בעבר, אך באופן שונה. שלושת השלבים הראשונים כללו את העצמי כמרכז היקום. היה זה אני, האבא שלי, האמא שלי, החברים שלי וכו’. כעת זו מערכת יחסים של “אני-אתה”. ה”אני” אינו מתקיים בפני עצמו, ורווחתו של ה”אני” תלויה כעת בהסתגלות נאותה אל ה”לא-אני”. השינוי נובע בחלקו מן העובדה שמושאי האהבה אינם “שייכים” עוד לאדם כפי שהיה במקרה של הוריו או הצעצועים שלו. כעת תלויה רווחתו בכך שיאזן את פעולותיו באופן כזה שישכנע את האדם האהוב לאהוב אותו, או כך לפחות הוא מאמין.

מצב זה חושף את נפש המתבגר למתח שבין מי שהוא חושב שהינו, לבין מי שהוא חושב שהוא צריך להיות (על פי מי שהוא סבור שהאחר רוצה שיהיה). כמובן, דברים מעין אלה קרו גם בקשר עם ההורים, אך כעת הדברים עולים יותר אל פני השטח, כיוון שבכל רגע עשוי האהוב לבחור במישהו אחר, ותכופות הוא עושה כך, ובפומבי.

לרכישת הספר “ידי אור – מדריך לריפוי באמצעות שדה האנרגיה האנושי” מאת ברברה אן ברנן בהוצאת מרקם