מדוע חשוב לעיתים, להמנע מהורות מגוננת ומיצירת סביבה רגשית בטוחה והרמונית עבור הילד ?

הורים רבים חשים צורך טבעי לגונן על הילד באופן משמעותי, לעטוף ולגונן, ולפיכך לעיתים קרובות הם מתנהגים באופן שיוצר עבורו סביבה רגשית וסביבה פיזית של נינוחות, נוחות, רוגע, הרמוניה גם כאשר קורה אירוע חיצוני לא נעים. כך לדוגמה בעת משבר בזוגיות, מעמידים לעיתים ההורים פנים כי הכל בסדר ביניהם, ומסתירים ולא חושפים את הילד למציאות, או לא מגלים לו על אירועים שליליים חריגים המשפיעים על מצב, רגשותיהם ותחושותיהם של בני המשפחה כמו משבר כלכלי המחייב צמצום בהוצאות. באופן דומה, לעיתים קרובות כאשר ההורים או המטפלים מאתרים גורמים חיצוניים בסביבתו של הילד, המהווים סטרסורים- גורמי לחץ רגשי המשפיעים לרעה על תפקודו של הילד וגורמים לו למצוקה רגשית וחוסר יכולת הכלה, הם ממהרים לנסות לשנות את המציאות הסיבתית הרגשית המעיקה על מנת להפחית את מצוקת הילד. 

הורים וילדים. מקור: ויקיפדיה ברשיון שימוש cc2-by-sa. צילום: Steve Polyak

לצד הצורך בשמירה על בריאותו של הילד וחשיפתו לאירועים מעוררי רגשות שליליים בהתאם לבגרותו הפסיכולוגית ויכולת התמודדותו, חשוב לזכור כי הורים רבים נוהגים באופן מגונן מידי. יצירת סביבה נטולת קונפליקטים ובעיות רגשיות ומעשיות לילד ויצירה עבור הילד סביבה רגשית הרמונית בעת מצוקה תוך שינוי הגורמים הסביבתיים אינה תמיד מהווה פתרון אידאלי לטווח רחוק ברמה ההורית, החינוכית והטיפולית.

זאת משום שבאופן זה, הילד אינו מפתח כלים להתמודדות עם השינויים בסביבתו, אינו לומד ומייצר עבור עצמו מנגנונים וכלים להכיל מציאות לא נעימה, להיות קשוב לתחושות והרגשות השליליים שמציאות כזו גורמת לו, ולהשתמש בכלים ויכולות אלה על מנת להביא לריסון עצמי, הכלה, קבלה, השלמה ותובנה כי קיימים אירועים, רגשות והתרחשויות שיעמדו בניגוד לרצונו של הילד, ושיגרמו לו לתחושות לא נעימות, ושעליו להכיר בכך ולהבין כי גם אי סיפוק רצונותיו הוא חלק מהחיים, וללמוד שלא “ליפול” לתוך “תהום רגשי” בעת שאירוע כזה קורה.

לכן חשוב גם שההורים יסייעו למנף אירועים רגשים לא נעימים כמנוף להתפתחות, לא יאתרגו את הילד וישמרו עליו יתר על המידה, יגוננו עליו מפגיעה, מתוקפנות מילולית של אחרים, מחשיפה לסיבה רגשית לא הרמונית במידה קיצונית, אלא ישמרו על בריאותו ויציבותו הרגשית בהתאם לגילו הפסיכולוגי המשקף את יכולתו להתמודד עם המציאות, תוך ניצול הזדמנויות של אירועים שליליים מתונים (לא אירועי קיצון שבהם לילד אין יכולת להכיל ולהתמודד עדיין) על מנת להעצים את הילד, לאפשר לו להתפתח, לשכלל וליישם את יכולות ההתמודדות עם המציאות הלא נעימה ועם הרגשות השליליים וסילוקם.