תפיסת היהדות לגבי תופעת גילגול נשמות

גלגול נשמות- או גלגול הנשמה היא תופעה שבה עוברת הנשמה– הנפש בסיום החיים של הגוף אל גוף אחר. מדובר בתהליך המושתת על כך שהנפש- הנשמה אינה חלק מהגוף ונעלמת מהגוף בעת מותנו אלא ממשיכה בדרכה בהתפתחות שלה ולכן בוחרת לחזור להתגלגל בחיים המשכיים לחוות תיקון, התנסות, חוויה ושלמות גלגולים אחרים, לאחר מות הגוף הפיזי בו שכנה עד אז. 

רוח וחומר, רגש ונשמה. מקור: ויקיפדיה ברשיון שימוש cc3-by-sa. אילוסטרציה: Franko Saringer

על פי היהדות, לנפש- הנשמה קיימת ויש לה “חלק בעולם הבא” כלומר ביהדות ההתייחסות מאמצת את דבר המשכיותה של הנשמה. זהו הבסיס לתובנת היסוד של גילגול הנשמות ולפיו קיימת נשמה ושהגוף אינו רק גוף אלא מתלווה אליו ישות אבסטרקטית נוספת. חרף השקה זו בתרבות היהודית בדבר קיומה של הנפש- הנשמה והמשכיותה, במקורות היהודיים הבסיסיים ובראשם התנ”ך והתלמוד אין התייחסות לתופעת גילגול הנשמות.

ברם, בכתבים מאוחרים קיימים גאונים ורבנים משני צידי המתרס באשר לקיום גלגול נשמות. כך לדוגמה הרב אברהם בנו של הרמב”ם וכן סעדיה גאון התנגדו לתפיסה זו בעוד שישנם סימוכין רבים ביהדות בדבר תמיכה בתהליכי גלגול הנשמה.
כך מתוארים בכתבי האר”י בפרט ובספרות הקבלה בכלל וכן בספר הזוהר ביתר פירוט תפקידי גלגול הנשמה, תיקון הנשמה והתנסותה ככוח מניע בגלגול הנוכחי, תיאור של התגלגלות הנשמות החדשות והוותיקות יותר, התייחסות “שכר ועונש” של שיטת גלגולי הנשמות ועוד.

כך גם בכתבי החסידות לדוגמה בדברי הבעל שם טוב ישנם איזכורים של דוגמאות של אנשים שהתגלגלו לחיים באותה עת מתקופות מוקדמות.