פריחת המודעות האנושית
פרק מתוך הספר “ארץ חדשה” מאת אקהרט טולה. הוצאת אופוס, 2006.
חלק 1 מתוך פרק 1- פריחת המודעות האנושית.
היזכרות
כדור הארץ, לפני 114 מיליון שנה, בוקר אחד עם זריחת החמה: הפרח הראשון שאי-פעם צמח על פני האדמה נפתח כדי לספוג לתוכו את קרני השמש. כדור הארץ כבר היה מכוסה צמחייה במשך מיליוני שנים, בטרם התרחש האירוע החשוב הזה שבישר על שינוי אבולוציוני בחיי הצמחים. הפרח הראשון כנראה לא שרד זמן רב, ופרחים ודאי היו תופעה נדירה וייחודית, בהיעדר תנאים שעודדו פריחה המונית. מכל מקום יום אחד חלה פריצת דרך גורלית, ופתאום אירעה בכל רחבי כדור הארץ התפוצצות של צבעים וניחוחות – אילו רק נכחה שם מודעות שיכלה לקלוט זאת ולהיות עדה לכך (המילה CONSCIOUSNESS , שמופיעה פעמים רבות לאורך הספר, תורגמה כ”מודעות”, והיא מציינת כאן תודעה הצופה בעצמה, שמקרבת את האדם לעצמו האמיתי ולמהות החיים השוכנת בכל-הקיים.
לעומת זאת , המילה MIND , שאף היא חוזרת פעמים רבות לאורך הספר, משמשת לציון מכלול המחשבות, הרגשות והמושגים של האדם, שמרחיקים אותו מחוויית הווייתו האמיתית.
בהיעדר מילה מקבילה בעברית, נעשה שימוש במילים בעלות משמעות קרובה, כגון: תודעה, נפש, הכרה, חשיבה או שכל, על-פי ההקשר. (הערת המתרגמת.).
כעבור זמן אותן הוויות עדינות וריחניות, שאנו מכנים פרחים, ימלאו תפקיד חיוני בהתפתחות התודעה של מין אחר. בני אדם יימשכו אליהם ויוקסמו מהם יותר ויותר. בעת שמודעות בני האדם התפתחה, סביר להניח שהפרחים היו הראשונים שזכו להערכה, גם אם לא סיפקו לאנשים כל תועלת שימושית ולא תרמו להישרדותם. הם העניקו השראה לאין-ספור אומנים, משוררים ומיסטיקנים. ישוע מבקש מאיתנו להתבונן בפרחים וללמוד מהם איך לחיות. מספרים שבודהה נשא פעם “דרשה אילמת” שבמהלכה לקח פרח והביט בו. כעבור זמן-מה החל אחד הנוכחים, נזיר בשם מָאהָאקָאסְיָפָּה, לחייך; הוא היה היחיד שהבין את הדרשה. על-פי האגדה, אותו חיוך (כלומר, ההבנה) הועבר ממורה לתלמיד דרך 28 מאסטרים, והפך להיות מקור הזן.
גילוי של יופי בפרח יכול לעורר את בני האדם, ולו לרגע קט, ליופי שהוא חלק חיוני של הווייתם הפנימית ביותר, של טבעם האמיתי. ההכרה הראשונה ביופי הייתה אחד האירועים המשמעותיים ביותר בהתפתחות המודעות האנושית. השמחה והאהבה קשורות באופן מהותי להכרה זו. אף כי איננו מודעים לכך לגמרי, הפרחים מהווים מבחינתנו ביטוי צורני של מה שגבוה ביותר, מקודש ביותר – וחסר צורה בתוכנו. הפרחים – שהם ארעיים, אתריים ועדינים יותר מהצמחים שמהם צצו – יהפכו למעין שליחים מממלכה אחרת, בדומה לגשר בין עולם הצורות הפיזי ובין כל אשר חסר צורה. הם לא רק הפיצו ריח עדין שעינג את בני האדם, הם גם הביאו את ניחוחם מממלכת הרוח. במובן רחב מהרגיל נוכל לראות בפרחים את ה”הארה” של הצמחים.
כל צורת חיים בכל ממלכה שהיא – ממלכת המינרלים, הצמחים, בעלי החיים או ממלכת האנוש – יכולה לעבור “הארה”. אך זו התרחשות נדירה, שכן היא יותר מהתקדמות אבולוציונית: היא גם מרמזת על חוסר המשכיות בהתפתחותה, על קפיצה לרמת הוויה שונה לגמרי, וחשוב ביותר, על התמעטות החומריות.
מה יכול להיות כבד ובלתי חדיר יותר מסלע, הצורה הדחוסה ביותר? אך יש סלעים שעוברים שינוי במבנה המולקולרי שלהם, הם הופכים לקריסטלים ונעשים שקופים באור; פחם מסוים, בלחץ ובחום בלתי רגילים, הופך ליהלומים; ומינרלים כבדים מסוימים הופכים לאבנים יקרות.
