מעגלי התמיכה החברתית והמשפחתית בעידן המודרני

בהשוואה לחברות שבטיות, מסורתיות או ראשוניות, במציאות החיים המודרנית, חשיבות התא המשפחתי, הזוגיות, יחסי החברות והעשייה המשותפת, התמיכה המשפחתית והאחווה החברתית הם חלשים יותר, ולכן גוברת תחושת הניכור של הפרט מסביבתו. 

משפחה ואושר. מקור: ויקיפדיה ברשיון חופשי Public Domain. צילום: Hildewagelmans

תרבות העולם המודרני המערבי מציבה ערכים של הישגיות, חומריות, אינדיבידואליזם ושאפתנות בראש, דבר שבא על חשבון ערכים של אחווה וכבוד הדדי, קרבה ותקשורת בינאישית פתוחה וכנה, שיתוף וסיוע, חברותא וחדוות ההוויה, הרוח והיצירה כשלעצמם.

כיום, רבים מרגישים ברמה הזוגית שיש להם בת או בן זוג, אך לא חשים מספיק קרבה בכדי לחלוק את המצוקות, הקשיים והבעיות איתו, לא פותחים את הלב ומשתפים אותו מספיק, לא מספיק סומכים על הפרטנר, חשים שייתכן שהתא המשפחתי עלול שלא להחזיק מעמד במבחן הזמן, לאור שיעורי הגירושים הגבוהים הנובעים מערכי ההגשמה העצמית , האינדיבידואליזם המקודש ותרבות הזוגיות והחוויה המיידית (קשרים מהירים, עתירי סיפוק מיידי וחולף על חשבון קשר עמוק וארוך טווח והשקעה זוגית).

לא זאת בלבד, אלא שגם חוזק הקשרים בתא המשפחתי בין ההורים לילדים המתבגרים הולך ונחלש, קיימת פחות אינטראקציה הורית ככל שהילדים מתבגרים, פחות אחווה ותמיכה משפחתית ופחות תמיכה וקרבה משפחתית חמה והדוקה כפי שהיה בחברות שבטיות מסורתיות בעבר, באופן שסייע לפרט לחוש מוקף בחיבה, אכפתיות ותמיכה לעת הצורך.

באותו אופן כמו היחלשות התמיכה, הסולידריות והנתינה בתוך התא המשפחתי כך גם עוצמת וחשיבות היחסים החברתיים הקרובים הבינאישיים אינה רבה. ובמארג מוחלש כזה של קשרים חברתיים נהיר מדוע האדם חש כאי לעצמו, מנותק ממארג חם ואוהב של נתינה וחיבה, כבוד והערכה, חברותא ושיתוף, חדווה ויצירה משותפת וכן תמיכה שמספקת לו הגנה, עוצמה נפשית וסיוע בעת משבר או התקלות בקושי.

לכן, בתוך כל השפע החומרי המועיל שהתרבות המערבית הביאה לנו, ביניהם ההישגים הרבים בשיפור מערכות הבריאות, מניעת מחלות, הפחתת המחסור במזון, כסות ומחסה לנזקקים, שיפור החינוך, השיטור, הפחתת האלימות, המלחמות והפשיעה, הפחתת הפגיעות של הפרט משרירות לב השלטונות, חיזוק הדמוקרטיה וזכויות הפרט ושיפור מערך הרווחה והתמיכה הסוציאלית, ראוי לזכור כי על המנהיגים והפרטים לעשות יותר על מנת לחזק את מערכות התמיכה החברתיות והרגשיות של הפרט שכן יהא העולם הגשמי משובח ומתקדם ככל שיהיה- לא יהא בכך די להביא לאושר, איזון והרמוניה לאדם ולחברה, בלי דגש על יצירת שפע רוחני, נפשי, רגשי ופסיכולוגי שיחוש הפרט.