דת ורוחניות
פרק מתוך הספר “ארץ חדשה” מאת אקהרט טולה. הוצאת אופוס, 2006.
חלק 8 מתוך פרק 1- פריחת המודעות האנושית.
רוחניות ודת
איזה תפקיד ממלאות הדתות המבוססות בעלייתה של המודעות החדשה? אנשים רבים כבר מודעים להבדל בין רוחניות לדת. הם מבינים שמערכת אמונות – מערך מחשבות הנתפש כאמת מוחלטת – אינה הופכת את האדם לרוחני, ולא משנה מהו טבען של אותן אמונות. למעשה, ככל שאתם הופכים את מחשבותיכם (אמונותיכם) לזהוּת שלכם, כך גובר הניתוק שלכם מהממד הרוחני שבכם. אנשים “דתיים” רבים תקועים ברמה זו. הם סבורים שהאמת שקולה למחשבה, ומאחר שהם מזוהים לחלוטין עם המחשבה (השכל שלהם), הם טוענים כי יש להם בלעדיות על האמת, ומנסים באופן בלתי מודע להגן על זהותם. הם אינם מבינים את מגבלות המחשבה. בעיניהם, כל עוד אינכם מאמינים (חושבים) כמותם, אתם טועים, ובעבר הלא רחוק הם חשו כי יש הצדקה להרוג אתכם בשל כך. כמה מהם חשים כך אפילו עתה.
הרוחניות החדשה, התמרת המודעות, מתעוררת מחוץ לדתות הממוסדות. מאז ומעולם היו קיימים כיסי רוחניות, אפילו בקרב הדתות הנשלטות על-ידי החשיבה, אף שההייררכיות הממוסדות חשו מאוימות על-ידיהם וניסו לדכא אותם. פריחת הרוחניות מחוץ למבני הדת היא התפתחות חדשה. בעבר היה הדבר בלתי נתפש, במיוחד במערב, התרבות הנשלטת על-ידי השכל, שבה לכנסייה הקתולית הייתה כביכול חזקה על הרוחניות. לא יכולתם לדבר על רוחניות או לפרסם ספר רוחני אלא אם כן זכיתם לתמיכת הכנסייה, ואם לא זכיתם לה – היו משתיקים אתכם מיד. אך כיום ניתן להבחין בסימני שינוי, אפילו בקרב דתות וכנסיות מסוימות. זה מרגש, והלב מודה על כל גילוי של פתיחות, קטן ככל שיהיה, כדוגמת ביקוריו של האפיפיור ג’ון פאול השני במסגד ובבית כנסת.
עקב הופעת התורות הרוחניות מחוץ לדתות המבוססות, ובעקבות זרם תורות החוכמה המזרחיות הקדומות, יותר ויותר מאמינים בקרב הדתות המסורתיות משחררים את הזדהותם עם צורה, דוֹגמה ומערכות אמונה נוקשות, ומגלים את העומק המקורי המסתתר במסורתם הרוחנית ואת העומק הפנימי שבתוכם. הם מבינים שאין קשר בין מידת ה”רוחניות” של האדם לאמונתו, אך יש לה קשר הדוק למצב מודעותו. דבר זה קובע כיצד האדם פועל בעולם ומקיים אינטראקציה עם האחרים.
אלה שאינם מסוגלים לראות מעבר לַצורה, מתחפרים אפילו עמוק יותר בתוך אמונותיהם, כלומר בחשיבתם. בתקופה זו אנו עדים הן לשטף חסר תקדים של מודעות והן להתחפרות ולהעצמת האגו. כמה מוסדות דתיים מגלים פתיחות כלפי המודעות החדשה, ואילו אחרים מקשיחים את עמדותיהם הדוקטרינריות ונוטלים חלק במבנים אחרים שהאדם יצר, המשמשים את האגו הקולקטיבי להגנה ולהתקפה. כמה כנסיות, פלגים, כתות או תנועות דתיות הם בבסיסם ישויות אגו קולקטיביות, המזוהות בקשיחות עם העמדות המנטליות שלהן, בדומה למעריצים נלהבים של אידאולוגיה פוליטית כלשהי, הסגורים לכל פירוש חלופי של המציאות.
אך האגו יתפוגג, וכל המבנים המאובנים שלו – מוסדות דתיים או אחרים, תאגידים או ממשלות – יתפוררו מבפנים, גם אם למראית עין יתחפרו עמוק יותר. המבנים הנוקשים ביותר, העמידים ביותר בפני שינוי, יתמוטטו ראשונים. זה כבר קרה לקומוניזם הסובייטי. אף שנראה כה מבוצר, מוצק ובלתי מעורער, בתוך שנים ספורות הוא התפורר מבפנים. איש לא חזה זאת. הכול הופתעו. מצפות לנו עוד הרבה הפתעות.
