מוות

מוות – חלק 7 מתוך הפרק השמיני מתוך הספר- “ידי אור – מדריך לריפוי באמצעות שדה האנרגיה האנושי” מאת ברברה אן ברנן. הוצאת מרקם

מוות
לדברי פיבי בנדיט, ברגע המוות, כאשר האדם עוזב את המישור הארצי מבעד לצ’קרת הכתר, קרן אור בוקעת מתוך הקדקוד. חוויה זו של יציאה דרך הכתר תוארה לעתים קרובות כמעבר בתוך המנהרה שבין החיים למוות, הנראית כמנהרה ארוכה ואפלה שבסופה נמצא אור קורן. ניתן גם לומר כי “חוויית מנהרה” זו היא המעבר של הנשמה כלפי מעלה, דרך זרם הכוח האנכי המרכזי שלאורך עמוד השדרה שלנו, כאשר נקודת היציאה היא באור הקורן של צ’קרת הכתר.
חברים ותיקים שנפטרו ומדריכי רוח פוגשים את הנשמה בשעת המוות. בשעה זו רואה הנשמה את כל מהלך חייה חולף לפניה במהירות ובבהירות רבה, כך שלא יהיה מקום לטעות באשר לדברים שקרו, להחלטות שהתקבלו, אילו שיעורים נלמדו ואילו שיעורים נותרו עדיין לגלגול הבא. בפרק הזמן שלאחר מכן, הנשמה חוגגת את השלמת משימתה, ומבלה זמן-מה בעולם הרוח בטרם תתמודד עם הגלגול הבא.

לעתים קרובות ראיתי אנשים נחים לאחר שנפטרו כתוצאה ממחלה מתמשכת. הם נחים, מוקפים באור לבן למשך תקופת זמן מסוימת לאחר המוות. נראה שהם מקבלים טיפול בסוג מסוים של בית-חולים בצד שמעבר.
צפיתי בשני אנשים שהיו בתהליך של גסיסה ימים אחדים לפני פטירתם. בשני המקרים האנשים היו חולים בסרטן מזה זמן-מה. שלושת הגופים הנמוכים היו בתהליך של התפרקות, ונשרו מן הגוף כגושים של ערפליים נוצצים. תהליך זה הקנה להילה מראה לבן בוהק. שלוש הצ’קרות הנמוכות גם הן היו בתהליך של התפרקות, כאשר מתוך מקלעת השמש יצאו חוטים ארוכים של אנרגיה. ארבע הצ’קרות העליונות נראו פתוחות לרווחה, כמעט כמו חורים פעורים. לא היתה מעליהן כל שכבת מגן.

האנשים בתהליך המעבר עשו את רוב זמנם מחוץ לגוף והרחק משם. נראה שהם הסתלקו לאי-שם בחברת מדריכיהם הרוחיים. כאשר הם היו בתוך גופם, היו סביבם בחדר רוחות רבות. במקרה אחד ראיתי את עזריאל שומר על השער. כאשר החולה סבלה כאבים עזים, שאלתי את עזריאל מדוע הוא לא עוזר לה למות. הוא ענה: “לא קיבלתי עדיין את ההוראות שלי”. (עזריאל הוא מלאך המוות, הנראה לעיני חזק ויפה מאוד, ולא מטיל-אימה כפי שרמזו מקורות אחרים.)

לרכישת הספר “ידי אור – מדריך לריפוי באמצעות שדה האנרגיה האנושי” מאת ברברה אן ברנן בהוצאת מרקם