כיצד ומדוע חשוב לשמור על התפתחות הנפש של הילד
בעידן המודרני בו אנו חיים, הורים רבים סבורים כי השארת הילד במרחב הדיגיטלי, תספק לו גירוי נפשי, פסיכולוגי ותקנה לו כישורים שיסייעו להתפתחותו. אולם ממצאי רבים מצביעים על ההשלכות השליליות של התנהלות הורית מעין זו. על מנת להביא לאיזון נפשי, פסיכולוגי, בריאותי והתפתחותי של הילד במישור הפיזי והמנטלי, על ההורים מוטלת החובה לדאוג לילדיהם ולהמנע מלוותר עליו לטובת המרחב הקיברנטי של האינרנט, הטלוויזיה, הסלולרי או הוידאו.
חלק מן האחריות ההורית כוללת הקדשת זמן איכות לבילוי עם הילדים, ליווי שלהם במישור הרגשי, בילוי של זמן איכות עם התינוק במשחקים של ההורה עם הילד, טיולים בחיק הטבע, חשיפתו לגירויים, ובהמשך בילדותו, מעקב וליווי צמוד, בצוותא עם הקדשת תשומת לב רגשית לצרכיו, התעניינות בו תוך הענקת התייחסות בוגרת לרצונותיו וצרכיו, תוך הצבת גבולות, הבהרת משמעות מעשיו, התייחסות לחובותיו תוך התוויות מסגרות יחד עם שחרור רוחני, אהבה, יציבות רגשית, איזון והקניית ערכים פתוחים ולימוד של הילד כיצד להתמודד עם קשיים ובעיות, כיצד לפעול להגשמה עצמית וסיפוק רצונותיו וצרכיו באופן הוגן ומתחשב, ללהוות מודל חיקוי באופן שילמד אותו כיצד להתנהג באופן שישפר מודעות העצמית ואת רגישותו לזולת, לפעול בקבלה של הדברים באופן מאוזן, טיפול וקבלת החלטות מועילה ופתוחה, יצירתיות וחיוביות, אנרגיה טובה ובונה כלפי האתגרים האישיים, החברתיים והלימודיים וכיוב.
מחקרים רבים שנערכו בשנים האחרונות בקרב תינוקות וילדים בגיל הרך מצביעים על ממצאים שתומכים במסקנות אלה. ממצאים אלה מדגישים את החשיבות של בילוי זמן איכות עם התינוק בעודו בגיל מוקדם של עד שנתיים וחצי, הקדשת תשומת לב לצרכיו של הילד, ליווי שלו, הענקת תשומת לב רגשית, הפעלתו על ידי ההורה, על ידי משחקים של הילד עם עצמו, על ידי הגברת האינטראקציות החברתיות והקבוצתיות שהילד חווה, כ”בן אדם קטן”- שהינו יצור חברתי לכל דבר, הזקוק למגע אנושי, ביחסי גומלין אישיים אקטיביים ולא סטטיים, כמו ישיבה מול מסך המחשב או ישיבה מול הטלוויזיה, המביאה למיעוט פעילות פיזית ומנטאלית, פאסיביות ומיעוט בהפעלת יכולות וכישורים שכליים, מוטוריים , רגשים וחברתיים.
כך לדוגמה ממצאים העיקריים של חוקרים שונים שנדונו לעומק בעקבות המלצות האקדמיה לרפואת ילדים בארצות הברית, מצביעים על כך כי למרות שרבות מהתוכניות בטלוויזיה מסומנות כמתאימות וחינוכיות- לימודיות לילדים ותינוקות עד גיל 24 חודשים, אולם אין הוכחה שתומכת בהשפעתן החיובית. לרוב, תוכניות איכותיות לימודיות הן כאלה שהילד מבין את תוכנן, ומחקרים מוכיחים כי ילדים מעל גיל שנתיים הם אלה שמסוגלים להבין את התכנים ולא בני גיל צעיר יותר. עוד נמצא כי משחקים לא מובנים מועילים יותר בהשוואה לצפייה בטלוויזיה, באופן שמאפשר לילדים לחשוב, לפתח יצירתיות, לפתור בעיות ולפתח הסקה לוגית וכן לבדר את עצמם ולפתח כישורים מוטוריים.
מידע זה מחדד את המחויבות של ההורים להמנע מלהותיר את הילד מול מסך הטלוויזיה והמחשב, ולהעניק לעצמם פסק זמן מהתינוק או הילד, שכן פסק זמן זה אינו כזה המעניק לו מרחב עצמאי להתפתחות אלא מגיע כדי הזנחה בעוד שהשקעה באינטראקציות אנושיות יאפשרו לתינוק ולילד להתפתח טוב יותר, ללמוד וליצור קשר עם הוריו, להיות יצור מבין וחושב, פתוח ומתבונן, בעל מודעות עצמית, יכולת עשיה והגשמה עצמית תוך איזון רוחני- פסיכולוגי ויכולת תפקוד מנטלית טובה עם אתגרים.