הגדה של פסח וסיפור יציאת מצרים כמשל רוחני על יציאה רוחנית מעבדות לחירות הנפש והוקרת תודה
חג הפסח מכונה גם חג האביב או חג החירות הינו החג הבכור בשלושת הרגלים והוא נחוג מידי שנה החל מט”ו בחודש ניסן ועד כ”א בחודש ניסן, והוא החג היהודי המציין את יציאת ישראל ממצרים לחירות וחופש אך משמעותו התורנית, הדתית, הנפשית והרוחנית רחבה בהרבה: חג הפסח בו אנו מספרים את סיפור הגדת הפסח של יציאת בני ישראל ממצרים הוא משל רוחני שבבסיסו מצוי ערך החופש והיציאה לדרור, השינוי התודעתי של יציאה משעבוד חומרי פיזי ונפשי- רגשי ותודעתי. של העם היהודי אך כאלגוריה של האדם כפרט מתפתח המתבגר ומשתנה, המסיר מעצמו את הכבלים הפסיכולוגיים, הרוחניים, הנפשיים והפיזיים-מטריאליים שהקשו עליו ואסרו אותו אל החופש.
יציאה מעבדות לחירות. מקור: ויקיפדיה ברשיון שימוש חופשי PD. מאת: Gerard Jollain/Dauster
חז”ל ופרשנים מקראיים העניקו התייחסות דתית, פרשנית ורוחנית רבה לעיסוק ביציאה מעבדות לחירות אישית בכלל ומשעבוד היצרים. יחד עם התייחסות חשובה זו, קיימת התייחסות מרתקת להוקרת התודה של האדם על מצבו ויכולת הבחירה והשינוי המצויה בידיו בכל עת לברוא את עולמו ולהשפיע לטובה על הבריות. חופש ואחריות בצידו.
בהגדה כתוב “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים” באופן המציב את הפרט בראש כמי שצריך לדרוש ולחקור בחירותו ובחירות הסובבים אותו, להוקיר תודה ולשמוח על החירות האישית שלו ועל כוח הבחירה ויכולת השינוי והיציאה לחופשי בכל מישור בחייו. כך חג הפסח המסמל את היציאה מעבדות לחירות מארץ מצרים, מבטא את הוקרת התודה על החופש בו אנו חיים, ועל היציאה מכבלי השעבוד.
וכך, כשאנו מציינים את חג הפסח, קוראים בהגדה ומצווים לראות עצמנו כאילו יצאנו אנו בעצמנו משעבוד אל החופש, עלינו לפשפש במעשינו ובהגותנו באופן שתהא משוחררת ברמת המודעות הרוחנית, הרגשית, האישית והחברתית ותהא בעלת משמעות, ויחד עם זאת לזכור לשמוח בהיותנו חופשיים, ולהוקיר תודה על החירות בה אנו חיים, ועל יכולת הבחירה להוציא את עצמנו בכל רגע נתון מעבדות לחירות ולשנות את חיינו בכל מישור שהוא, בעזרת יכולת הבחירה ויכולת העשייה שניתנה בידינו.
