חמלה, בודהיזם ואהבה לכל
החמלה נתפסת בבודהיזם כיותר מרגש המבטא השתתפות בסבלו של האחר מתוך הזדהות ואמפטיה, אלא גם מחשבה מודעת שמטרתה למנוע סבל מאחרים. הדלאי למה מפרש את החמלה ביותר מתגובה רגשית. הוא טוען שמעבר לתגובה רגשית החמלה היא מחויבות בהירה שמבוססת על הגיון.
בודהה. מקור: ויקיפדיה ברשיון cc3-by-sa. מאת: PHGCOM
התבוננות באנשים וביצורים חיים מתוך חמלה משמעותו למצוא בלב את הרגשות של הזדהות המאפשרים לאדם להיות קשוב לסבלו של אדם אחר. אך לא זו בלבד שהחמלה היא רגש שקשור להזדהות ורגישות לאחר, אלא שעל פי הבודהיזם מדובר גם במעין מצווה התנהגותית הנלווית לרגש החמלה והיא המניעה המעשית של הסבל והקשוי מאחר. כלומר תחושה המלווה בפרו-אקטיביות למנוע מאחרים לסבול.
זאת מתוך הבנה של האחר, הזדהות עם תחושותיו שבאה מתוך אהבה יסודית לכל האנשים והיצורים החיים סביבנו וכלפי הסביבה בה אנו חיים. אהבה לשלמות גופם של בעלי חיים, של צמחים ושל אחרים בסיבתנו, באופן שתרגום לנו לנקוט פעולות מעשיות על מנת שאחרים ימנעו מלפגוע בהם.
מקור האהבה היא במודעות לאופן שבו האחר מרגיש. מקורה בהתבוננות הערה שקשובה לאחר, שמבינה כיצד האחר מרגיש, מה הוא חווה, ואיך הוא עלול להרגיש בשעה שאחרים פועלים כלפיו באופן מסוים. ערנות מתוך מודעות למציאות זו מבוססת על ראיית המציאות כמו שהיא, ללא כפיפות לנורמות, דוגמות, עקרונות מפלים, חוסר שיוויון, העדר סובלנות, ללא אפלייה, בלא חוסר סובלנות באופן מקבל ומכיל, הרואה את המציאות ללא שיפוטיות וביקורתיות, אלא מתוך אמפתיה ורגישות.
