פרק מתוך ספר- כשהבודהה התחתן

הקדמה לספר- כשהבודהה התחתן. מאת: שרלוט קסל. הוצאת אופוס, 2006

“הנהר שזורם בך זורם גם בי.”
                                      קאביר

יש זוגות שמקיימים מערכת יחסים חמה ומלאת חיוניות במשך שנים רבות. רבים מהם עדיין נמשכים זה אל זה מבחינה רומנטית ומינית, והקשר שלהם מעמיק ונעשה עשיר יותר.
הספר הזה עוסק ביצירת קשר אוהב ובוטח עם שותף מיוחד

– קשר שמבוסס על רמה עמוקה של ידיעה, של הבנה ושל חמלה, שמאפשרות לכל אדם לזרום בקלות בין נפרדות לאחדות. הוא מראה כמה חיוּת, ספונטניות וחופש מתגלים כאשר אנו מסוגלים לראות את בן זוגנו בבהירות – בלי תדמיות, אשליות וציפיות.
מנקודת מבט בודהיסטית, דרך ההתעוררות הרוחנית טומנת בחובה הבנה של ההיקשרויות שלנו – איך ציפיותינו, פחדינו ודרישותינו מונחים בבסיס סבלנו האישי, לרבות הסבל שאנו חשים במערכות יחסים. אנו לומדים להתנהג בצורה מודעת ולהיעשות מודעים גם לתגובותינו העזות על דבריו של בן זוגנו או על מעשיו. אנו לומדים כיצד להשתמש בהבזקי הרגש הטעונים שלנו כדי לעזור לנו להתעורר, ולא כדי לסגת ממערכות היחסים שלנו. אנו לומדים איך להישאר נוכחים ולהכיר בכעס, בפחד או בפגיעה, כך שאנו מפסיקים להתחבא מעצמנו ומהאנשים שאנו אוהבים. דבר זה פותח אותנו בפני האפשרות של יחסים אינטימיים, מלאי חיים ומתמשכים.

כשאנו מרפים את אחיזתנו העקשנית בהתנהגויות ובאמונות שגורמות לנו להתנהג ולהגיב בדרכים צפויות ולא מודעות, אנו מתחילים לטעום את טעם החירות שבתודעה פתוחה, שבלימוד הרוחני נקראת לפעמים תודעת זן או “תודעה של מתלמד”. אנו מתחילים לראות זה ללבו של זה בטוב לב, באכפתיות ובמודעות שמתעלה על המילים. קסם, הומור ועונג תופסים את מקום הפחד, ההיצמדות והדאגה. אנו רואים את עצמנו ואת אהוב לבנו באור חדש בכל יום, בעודנו לומדים לרקוד בקלילות זה עם זה בדרמות הנגלות בחיים. אנו נשארים חיים זה למען זה בתהליך מתמשך של שאלת שאלות: מי אתה? מי אני? מה אתה מרגיש, צריך, חושב ורוצה? מה אני מרגישה, חושבת ורוצה? יחסינו נעשים מלאי תנועה וחיים במקום להפוך חסרי תנועה וצפויים מראש.

הספר הזה אינו מציע תפישה של נישואים מושלמים, אף שכלולים בו סיפורים של אנשים שמנהלים מערכות יחסים מוצלחות מאוד, ארוכות טווח ומטפחות. הוא מעודד אנשים לטבול במימי נהר החיים ולפגוש את האשדות המשתנים, את בולי העץ שחוסמים את זרימת הנהר ואת המים הצלולים – וכל זאת מתוך קסם ועניין. הוא מראה כיצד מסענו הרוחני האישי והתפתחותנו הרגשית שלובים בצורה עמוקה עם יכולתנו ליצור איחוד אינטימי עם אדם אחר.
אין דרך אחת שבה צריכים כל הזוגות ללכת, ואין אבטיפוס שמנבא הצלחה. בין האנשים שראיינתי לצורך כתיבת הספר היו הבדלים עצומים. זוג אחד נפגש ביום הלימודים הראשון בקולג’, ומאז הם יחד. לאחרים היו מערכות יחסים סוערות רבות מספור או ריקות מתוכן, לפני שהם בנו מערכת יחסים שהצליחה. לאחדים מהם היו אלה נישואים ראשונים; לאחרים, שניים או אפילו שלישיים. באחדים היו פערי גיל גדולים; בשני מקרים הייתה האישה מבוגרת מבעלה בארבע-עשרה שנים. הייתה שונוּת גם מבחינת גזע, דת, זיקה מינית, אמונות רוחניות, מעמד ורקע תרבותי. אבל הבריאות שבמערכות היחסים הייתה קשורה הרבה יותר למודעות העצמית, למחויבות, לפתיחות, לקבלה, לערכים המשותפים וליכולת לחבוק את ההבדלים ולטפל בעימותים – עם משיכה חזקה וחיבה זה כלפי זה – מאשר לאורך תקופת החיזור או לפרטי ההיסטוריה האישית של כל זוג.

ההבדלים במערכות יחסים הם בלתי נמנעים, ומשום כך נגלה כיצד לטפל בעימותים שנוצרים באופן טבעי כאשר אנו נתקלים בהבדלים, עם הדרכים הלא מודעות שבהן אנו יוצרים מריבות שיפרידו בינינו, ייצרו התרגשות או יפרקו מתחים. הקוראים ילמדו איך להיות מודעים יותר למקורות העימות, כשיזהו את התגובות הצרובות של “לחימה או בריחה” שמהדהדות את ילדותם – המתבגר הכועס שאומר, “אל תגידו לי מה לעשות,” או הילד המבוהל שמתחנן, “בבקשה תגידי לי שאת אוהבת אותי.” אנחנו יכולים ללמוד לבוא אל ההווה, כך שלא נישלט על-ידי התגובות העתיקות האלה.

טיפול מיומן בעימות לא תמיד יסתיים בפתרון מושלם. אבל אם מגייסים רצון טוב ושומרים על נקודת מבט רחבה, ההבדלים יכולים להתקיים בנוחות זה לצד זה בקשר אוהב. כפי שאמר לי זוג אחד, “זה לא שאין כל הזמן בעיות, או שתמיד אנחנו מוצאים פתרונות, אלא שיש לנו די ביטחון ואמון כדי לשבת ולדבר על כל עימות, בידיעה שקולנו יישמע ושיקשיבו לנו, בידיעה שהוא לא ירחיק אותנו זה מזה.”
כשהבודהה התחתן מגלה דרכים להתעורר לחיים ולהיות אמיתיים, בניגוד ליצירת שמיכת טלאים שמחזיקה את היחסים אך מסתירה את האפשרות לחיבור אמיתי. ספר זה אינו מתמקד בהדבקת פלסטרים שטחיים על מערכות יחסים – להיות נחמדים יותר, מסתוריים יותר, לתת יותר מחמאות – או במרשמים אחרים להתנהגות שיוצרים אישיות מזויפת. הוא עוזר לאנשים להגיע עמוק יותר פנימה, כך שהם נעשים מודעים למה שמונע מהם להיות פתוחים, מקבלים ואוהבים כלפי בן זוגם בצורה כנה. אנו יכולים להחיל זאת על כל מערכות היחסים שלנו בחיים.

הספר מדגיש כיצד מחויבות לידיעה ולקבלה עצמית ולקבלה של בן הזוג עוזרת ליצור הֵקשר של אמון וביטחון. כשאנו לומדים לחיות בהווה, חופשיים מתדמיות ומציפיות ישנות, כל אדם מרגיש בטוח לבטא את מחשבותיו ואת תחושותיו ולהביע אהבה. זה מזין את החוויה של “אנחנו”, הממלכה המיוחדת של האיחוד והחיבור, שמספקת מקלט לזוג ומאפשרת לכל אחד להיות יותר מאשר הוא או היא יכלו להיות, כל אחד בפני עצמו.

המסע הזה אל האינטימיות ואל האיחוד מבקש מאיתנו להתקרב אל השטח המוגן של מכאובים ושל פחדים נסתרים, שצצים בצורה בלתי נמנעת כאשר אנו נפתחים לגמרי בפני אדם אחר, משום שכל מה שאנו מתכחשים לו בתוכנו, ישתקף במרחק שאנו שומרים מאחרים. הנכונות לסדוק את השריון שסביב לבנו מותנעת לרוב על-ידי הכמיהה לחוות אהבה עמוקה, עשירה, מתוקה, בשלה ומחוברת יותר. בכולנו המסע הרוחני מצריך נכונות לצעוד שוב ושוב אל התחום הלא נודע של כל יום חדש ושל בן הזוג המשתנה תדיר. בסופו של דבר נישואי בודהה הופכים לחוויה עמוקה של חיבור. אנו מתכווננים גם כלפי עצמנו וגם כלפי בן זוגנו באמצעות מילים, מחוות, מבטים, מגע ושתיקה. זהו קשר שנטווה ממודעוּת של רגע אחר רגע. במילותיו של המשורר הנלהב קאביר, אנו נזכרים ש”הנהר שזורם בך זורם גם בי.” נהר החיים הזה נמצא שם תמיד, פועם בתוכנו ובינינו. כל שעלינו לעשות הוא ללכת אל מעבר לאגו שלנו, לשיפוטים ולפחדים, כדי שנוכל לחוות אותו.
גמול רב ממתין לנוסעים הנועזים, שמוכנים לפגוש גם את פחדיהם וגם את מאוויי לבם – רגיעה, אמון, שמחה, בהירות ויכולת גדולה יותר לטפל בעימותים, וכן קשר מתמיד, חיוני, נלהב ומיני יותר, שימשיך לזרום כמו נחל צלול באביב.

לרכישת הספר “כשהבודהה התחתן” בהוצאת אופוס