השוואה בין תורת הבודהיזם לבין דתות ופסיכולוגיה
בודהיזם היא תורה רוחנית בת כ-2,500 שנים המושתת על דבריו וכתביו של גאוטמה סִידְהארְטה באשר לאורח החיים שאותו ניתן לאמץ על מנת לזכות לשחרור מסבל רגשי אותו חווים בני האדם ולזכות להתפתחות מודעות, תודעה ושחרור רוחני שבסופו הארה רוחנית.תורת הבודהיזם היא מעשית אך גם פילוסופית והיא מסייעת לבני האדם להגיע אושר ולהימנע מסבל באמצעות הבנת המציאות כהוויתה, הדברים כפי שהם בפועל מסביבנו.
בהשוואה לשיטות ריפוי פסיכולוגיות, הבודהיזם אינו מעניק מזור מיידי, מוקד ונקודתי למצב סבל, בעת שהם מתרחשים אלא מעניק מענה איטי, תהליכי, אינטגרטיבי, פילוסופי, רוחני ורגשי להתפתחות של האדם, גם בעת שהאדם מרגיש טוב מאד, באופן שיאפשר לו להתפתח, לחוות את המציאות, להשתחרר מדפוסים מזיקים וקבעונות, לפתח כוחות נפש, תעצומות רוח, מודעות ותודעה שתוביל לאחר זמן לשחרור בלתי מותנה של התודעה.שחרור זה אינו רק ברמה הרגשית והפסיכולוגית כפי שמציעה הפסיכולוגיה אלא גם ברמה הרוחנית העמוקה ביותר שסופה בהגעה לשלמות רוחנית באמצעות הארה.
השוואה לדתות כמו היהדות, הנצרות, האיסלאם- תורת הבודהיזם איננה דת. דתות מבוססות על דוגמות דתיות שמטרתן לחזור לחיקו של האל עם מירב המצוות והמעשים “הטובים”, תוך הדגשת עוצמתו ומקומו הנכבד של האלוהים, עבודת האלוהים (באמצעים שונים למשל באמצעות תפילות) והתייחסות נאותה לבני האדם, באופן שיבטיח את מקומה של הנשמה בגן העדן, ולהמנע מהעינוי שבגיהנום הממתין לרשעים. עקרונות בסיס אלה ופרקטיקות מעשוית אלה אינם קיימים בתורת הבודהיזם והוא אינו דת, ולכן אינו מבטיח מקום מובטח בגן העדן, אלא מנסה להוביל את האדם לחווית המציאות באופן שיפחית מסבלו, יגביר את תודעתו הרוחנית ויוביל אותו לשחרור מהסבל ולהארה ונירוונה הכרוכה בשחרור הגוף מהבלי המציאות הכובלת, באמצעות ידיעת המציאות כפי שהיא, יצירת הרמוניה תודעתית, התפתחות רוחנית וויתור, ולבסוף- הארה.